<h1>ראב"ן — סנהדרין</h1>
<h2>דף כב:</h2>
רבי ור' יהודה בן רועץ [ד'.] (וכל) [וכו'] שיטה אינון ולית הלכתא כחד מינייהו. קרנת קרנת קרנות הרי כאן ארבע כלומר מדהוה ליה למיכתב השלישי קרנת וכתב קרנות קרנת דריש שלשה למצוה והשלישי התוספת הוא לעכב. בראש סנהדרין אמרינן ר' עקיבא סבר יש אם למקרא, ובפ' כל שעה [ל"ו.] אמר ר' עקיבא לחם עוני פרט לחלוט ואשישה ואמר (עוני) [עני] כתיב אלמא יש אם למסורת, ובמסכת סוכה [ל"ד:] אמרינן לולב אחד ואתרוג אחד משום דכפת כתיב אע"ג דקרינן כפות דמשמע דאית ליה אם למסורת. נראה לי דכי אית ליה לר' עקיבא יש אם למקרא היכי דמקרא מוכח כי הא דתניא ר' עקיבא אומר מניין לרביעית דם שיוצאה משני מתים שמטמא באהל שנאמר על כל נפשות מת לא יבוא ורבנן נפשת כתיב וקסבר רבי עקיבא כיון דכתב נפשת מת ושני בקריאה למיקרי נפשות ש"מ למידרש שני נפשות ושיעור של מת אחד, אבל גבי כפת תמרים האי דקרינן כפות לא מוכח שיהא צריך שתי כפות אלא משום דכתב תמרים לשון רבים וקרינן כפות דאילו הוה קרינן כפות תמר וכתב כפת תמר אז ה"ל למידרש כדדריש גבי נפשות מת. וגבי לחם עוני דקאמר עני כתיב לא שיהא דורש מסורת אלא ה"ק בלשון עניות כתיב כלומר בע' ולא בא' שהוא משמע לשון אנינות ותו דלא סתר המקרא מסורת ולא המסורת מקרא דתרווייהו לשון עניות משמע, אבל נפשות ונפשת סתרי אהדדי דאי נפשת דמשמע חד לאו נפשות דמשמע תרי הילכך דריש המקרא דמוכיח שפיר ממסורת כדפרישית. אבל היכא דהמסורת מוכיח יותר מן המקרא נ"ל דלרבי עקיבא ולכולי עלמא המסורת עדיף מן המקרא דהא עבד ועובד ויתן ויותן אמרינן [ב"מ כ"ב:, ל'.] עובד דומיא דעבד ויותן דומיא דיתן ולא אמרינן עבד דומיא דעובד ויתן דומיא דויותן אלמא מסורת עדיף, ולהכי מונה אותם דסבירי להו יש אם למקרא ואין מונה אותם דסבירי להו יש אם למסורת דלכולי עלמא יש אם למסורת. [ו]פליגי רבי ובית שמאי ור' שמעון ור' עקיבא דאינון סברי דמקרא מוכח טפי לידרש ממסורת והחולקים עליהם סברי מסורת מוכיח טפי, רבי סבר סתם אלקים חד משמע ולהכי נכתב ירשיען בלשון חד וקריאתו ירשיעון מוכיח דהאי אלקים תר[י] הוא, וב"ש וב"ה בהא פליגי ב"ש סברי קרנות מלא שנכתב בפר כהן משיח הוא מוכיח על קרנת שכתובין בפר העדה ובנשיא שגם הם נקראין קרנות ודמי כאילו הן נכתבין מלאין וב"ה סברי תרתי מחדא לא גמרינן אלא חדא נגמר מתרתי מה קרנת קרנת למניין ב' קרנות אף קרנות שנכתב מלא למניין ב' קרנות והוי כאילו כתב קרנת קרנת, ופלוגתא דר' שמעון ורבנן בסכת בסכת בסוכות הכי איתא כפלוגתא דב"ש וב"ה וכפירושא דהא פירושא דהא, ופלוגתא דר' עקיבא ורבנן כדפרישית דמקרא מוכיח על המסורת לר' עקיבא ורבנן סברי מסורת מוכיח על המקרא (דמכת') [דמדכתב] נפשת מת משמע שיעור אחד ממת אחד והאי דקרינן נפשות נפשות דעלמא, והא דר' יהודה בן רועץ דכתב שבעים וקרינן שבועים הקריאה עיקר משום דהביניין אב דקתני טימא וטיהר בזכר כו' (עיקר) [עוקר] המסורת ולהכי ליכא דפליג עליה, ובעובד ובעבד ויותן ויתן ליכא דפליג דהא דרשינן מקרא ומסורת, ורבי ישמעאל ורבי עקיבא אית להו דבית הלל ודתנא קמא דרבי שמעון לדרוש קרנת קרנת קרנות ובסכת בסכת בסוכות כדתניא לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ארבע רבי עקיבא אומר אינו צריך טט בכתפי וכו' ומדקאמר ר' עקיבא אינו צריך מכלל דאם לא טט בכתפי שתים ופת באפריקי שתים היה דורש כרבי ישמעאל אלמא דדרשי מסורת.
<h2>דף ל.</h2>
רבי ור' יהודה בן רועץ [ד'.] (וכל) [וכו'] שיטה אינון ולית הלכתא כחד מינייהו. קרנת קרנת קרנות הרי כאן ארבע כלומר מדהוה ליה למיכתב השלישי קרנת וכתב קרנות קרנת דריש שלשה למצוה והשלישי התוספת הוא לעכב. בראש סנהדרין אמרינן ר' עקיבא סבר יש אם למקרא, ובפ' כל שעה [ל"ו.] אמר ר' עקיבא לחם עוני פרט לחלוט ואשישה ואמר (עוני) [עני] כתיב אלמא יש אם למסורת, ובמסכת סוכה [ל"ד:] אמרינן לולב אחד ואתרוג אחד משום דכפת כתיב אע"ג דקרינן כפות דמשמע דאית ליה אם למסורת. נראה לי דכי אית ליה לר' עקיבא יש אם למקרא היכי דמקרא מוכח כי הא דתניא ר' עקיבא אומר מניין לרביעית דם שיוצאה משני מתים שמטמא באהל שנאמר על כל נפשות מת לא יבוא ורבנן נפשת כתיב וקסבר רבי עקיבא כיון דכתב נפשת מת ושני בקריאה למיקרי נפשות ש"מ למידרש שני נפשות ושיעור של מת אחד, אבל גבי כפת תמרים האי דקרינן כפות לא מוכח שיהא צריך שתי כפות אלא משום דכתב תמרים לשון רבים וקרינן כפות דאילו הוה קרינן כפות תמר וכתב כפת תמר אז ה"ל למידרש כדדריש גבי נפשות מת. וגבי לחם עוני דקאמר עני כתיב לא שיהא דורש מסורת אלא ה"ק בלשון עניות כתיב כלומר בע' ולא בא' שהוא משמע לשון אנינות ותו דלא סתר המקרא מסורת ולא המסורת מקרא דתרווייהו לשון עניות משמע, אבל נפשות ונפשת סתרי אהדדי דאי נפשת דמשמע חד לאו נפשות דמשמע תרי הילכך דריש המקרא דמוכיח שפיר ממסורת כדפרישית. אבל היכא דהמסורת מוכיח יותר מן המקרא נ"ל דלרבי עקיבא ולכולי עלמא המסורת עדיף מן המקרא דהא עבד ועובד ויתן ויותן אמרינן [ב"מ כ"ב:, ל'.] עובד דומיא דעבד ויותן דומיא דיתן ולא אמרינן עבד דומיא דעובד ויתן דומיא דויותן אלמא מסורת עדיף, ולהכי מונה אותם דסבירי להו יש אם למקרא ואין מונה אותם דסבירי להו יש אם למסורת דלכולי עלמא יש אם למסורת. [ו]פליגי רבי ובית שמאי ור' שמעון ור' עקיבא דאינון סברי דמקרא מוכח טפי לידרש ממסורת והחולקים עליהם סברי מסורת מוכיח טפי, רבי סבר סתם אלקים חד משמע ולהכי נכתב ירשיען בלשון חד וקריאתו ירשיעון מוכיח דהאי אלקים תר[י] הוא, וב"ש וב"ה בהא פליגי ב"ש סברי קרנות מלא שנכתב בפר כהן משיח הוא מוכיח על קרנת שכתובין בפר העדה ובנשיא שגם הם נקראין קרנות ודמי כאילו הן נכתבין מלאין וב"ה סברי תרתי מחדא לא גמרינן אלא חדא נגמר מתרתי מה קרנת קרנת למניין ב' קרנות אף קרנות שנכתב מלא למניין ב' קרנות והוי כאילו כתב קרנת קרנת, ופלוגתא דר' שמעון ורבנן בסכת בסכת בסוכות הכי איתא כפלוגתא דב"ש וב"ה וכפירושא דהא פירושא דהא, ופלוגתא דר' עקיבא ורבנן כדפרישית דמקרא מוכיח על המסורת לר' עקיבא ורבנן סברי מסורת מוכיח על המקרא (דמכת') [דמדכתב] נפשת מת משמע שיעור אחד ממת אחד והאי דקרינן נפשות נפשות דעלמא, והא דר' יהודה בן רועץ דכתב שבעים וקרינן שבועים הקריאה עיקר משום דהביניין אב דקתני טימא וטיהר בזכר כו' (עיקר) [עוקר] המסורת ולהכי ליכא דפליג עליה, ובעובד ובעבד ויותן ויתן ליכא דפליג דהא דרשינן מקרא ומסורת, ורבי ישמעאל ורבי עקיבא אית להו דבית הלל ודתנא קמא דרבי שמעון לדרוש קרנת קרנת קרנות ובסכת בסכת בסוכות כדתניא לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ארבע רבי עקיבא אומר אינו צריך טט בכתפי וכו' ומדקאמר ר' עקיבא אינו צריך מכלל דאם לא טט בכתפי שתים ופת באפריקי שתים היה דורש כרבי ישמעאל אלמא דדרשי מסורת.
